שמירה על היגיינת הפה חשובה בכל גיל, אך אצל מטופלים סיעודיים היא מקבלת משמעות מיוחדת. מטופל שמתקשה להחזיק מברשת שיניים, לפתוח את הפה, לירוק או להבין את הפעולה עלול להיות תלוי לחלוטין בבני משפחתו או במטפלים שלו.
ללא ניקוי קבוע עלולים להצטבר על השיניים ועל התותבות שאריות מזון, רובד חיידקים ואבנית. עם הזמן עלולים להופיע ריח לא נעים מהפה, דימום בחניכיים, עששת, כאבים, פצעים וזיהומים. מטופלים המתמודדים עם ירידה קוגניטיבית נמצאים בסיכון מוגבר לבעיות שיניים וחניכיים, בין היתר בשל הקושי לבצע טיפול יומיומי בפה באופן עצמאי.
מתחילים בהיכרות עם מצבו של המטופל
לפני שמתחילים בניקוי, חשוב לבדוק מה המטופל מסוגל לבצע בעצמו. יש מטופלים שזקוקים רק לתזכורת או להשגחה, בעוד שאחרים זקוקים לעזרה באחיזת המברשת או לניקוי מלא על ידי המטפל.
מומלץ לבדוק האם למטופל יש שיניים טבעיות, כתרים, גשרים, שתלים או תותבות נשלפות. כדאי לברר גם אם הוא סובל מכאבים, מפצעים בפה, מיובש, מדימום בחניכיים או מקושי בבליעה.
יש לגשת למטופל בצורה רגועה, להסביר לו מה עומדים לעשות ולאפשר לו להשתתף ככל שהוא מסוגל. גם כאשר יכולת התקשורת מוגבלת, רצוי לומר בכל שלב איזו פעולה מבצעים. גישה מוכרת וקבועה עשויה להפחית התנגדות וליצור שגרת טיפול נעימה יותר.
מה צריך להכין לפני הניקוי?
לצורך ניקוי יומיומי מומלץ להכין מברשת שיניים בעלת סיבים רכים וראש קטן, משחת שיניים המכילה פלואוריד, כוס או קערה קטנה, מגבת, כפפות חד פעמיות ומברשת המיועדת לניקוי תותבות, כאשר יש בה צורך.
מברשת בעלת ידית עבה יכולה להקל על מטופל שמסוגל לצחצח אך מתקשה באחיזה. במקרים מסוימים מברשת חשמלית יכולה לעזור, אך יש לבדוק שהרטט והצליל אינם גורמים למטופל אי נוחות.
ההמלצה הכללית היא לצחצח את השיניים פעמיים ביום במשך כשתי דקות באמצעות משחת שיניים המכילה פלואוריד.
כיצד למקם את המטופל בצורה בטוחה?
רצוי להושיב את המטופל זקוף ככל האפשר, כאשר הראש נתמך היטב. אפשר לעמוד מאחוריו או מעט לצדו, בהתאם למצבו וליכולת התנועה שלו.
מטופל שנמצא במיטה צריך להיות מוגבה ולא לשכב באופן שטוח בזמן ניקוי הפה. תנוחה זקופה מסייעת להפחית את הסיכון לשאיפת רוק, מים או משחת שיניים אל דרכי הנשימה.
אצל מטופל הסובל מקשיי בליעה, משיעול בזמן שתייה או מהצטברות הפרשות, חשוב לקבל הנחיות מותאמות מאחות, מקלינאית תקשורת, מרופא או מרופא שיניים. אין להשתמש בכמות גדולה של מים ואין לתת למטופל מי פה כאשר הוא אינו מסוגל לירוק בבטחה.
איך מצחצחים את השיניים של מטופל סיעודי?
יש להרטיב מעט את המברשת ולהניח עליה כמות קטנה של משחת שיניים. כמות קטנה מקלה על הניקוי ומפחיתה את הצורך בשטיפות מרובות.
מתחילים בצד אחד של הפה ומתקדמים בצורה מסודרת. יש לצחצח בעדינות את הצד החיצוני של השיניים, את הצד הפנימי ואת משטחי הלעיסה. באזור החיבור שבין השיניים לחניכיים מומלץ לבצע תנועות קטנות ועדינות, מבלי להפעיל לחץ חזק.
יש לנקות גם שיניים אחוריות ואזורים שבהם קיימים כתרים, גשרים או שיניים חסרות. כאשר המטופל מסוגל לכך, כדאי לנקות בין השיניים באמצעות מברשות בין שיניות או אביזר אחר שהומלץ על ידי רופא השיניים.
אין צורך לשטוף את הפה בכמות גדולה של מים לאחר הצחצוח. אפשר לאפשר למטופל לירוק את שאריות המשחה, ואם אינו מסוגל לירוק, ניתן להסיר בעדינות את העודפים בעזרת גזה לחה. אין להכניס אצבע חשופה לפיו של מטופל שעלול לסגור את הלסת באופן פתאומי.
כיצד מנקים את הלשון ואת חלל הפה?
גם הלשון יכולה לצבור שכבה של חיידקים ושאריות מזון. ניתן להעביר עליה בעדינות את מברשת השיניים, מהחלק האחורי לכיוון החלק הקדמי, בלי להפעיל לחץ ובלי להגיע עמוק מדי.
כדאי לבדוק גם את פנים הלחיים, החניכיים, החך ומתחת ללשון. חפשו אזורים אדומים, נפוחים או מדממים, פצעים, שכבה לבנה שאינה יורדת בקלות, נפיחות או הפרשות.
כאשר הפה יבש, ניתן להרטיב בעדינות את הרקמות באמצעות גזה לחה או להשתמש בתכשיר לחות ייעודי לפה לפי המלצה מקצועית. שמירה על לחות הפה והשפתיים יכולה לשפר את נוחות המטופל. מקורות רפואיים ממליצים להשתמש בג'ל על בסיס מים או בתכשירים המיועדים ליובש בפה, ולא בספוגיות שעלולות להתנתק וליצור סכנת חנק.
איך מנקים תותבות של מטופל סיעודי?
יש להסיר תותבות נשלפות בעדינות ולבדוק אם קיימים מתחתיהן פצעים, אדמומיות או נקודות לחץ. את התותבות מנקים מעל כיור שמולא במעט מים או מעל מגבת, כדי להפחית את הסיכון לשבירה במקרה שהן נופלות.
מומלץ להשתמש במברשת נפרדת המיועדת לתותבות ובחומר ניקוי מתאים. משחת שיניים רגילה עלולה להיות שוחקת מדי עבור חלק מהתותבות, ולכן כדאי לפעול לפי הוראות רופא השיניים או היצרן.
גם כאשר אין שיניים טבעיות, חשוב לנקות בעדינות את החניכיים, הלשון והחך. מומלץ להסיר את התותבות בלילה, אלא אם רופא השיניים נתן הנחיה אחרת, ולשמור אותן בכלי נקי ומסומן. הנחיות למטפלים מדגישות את החשיבות של ניקוי תותבות, הסרתן בלילה ומעקב אחר סימני אי נוחות.
מה עושים כאשר המטופל מתנגד לניקוי?
התנגדות אינה תמיד חוסר שיתוף פעולה מכוון. היא יכולה לנבוע מכאב, פחד, בלבול, רגישות למגע, עייפות או חוסר הבנה של הפעולה.
במקום להפעיל כוח, כדאי לעצור ולנסות שוב בזמן אחר. אפשר להשתמש באותה מברשת, באותה סביבה ובאותו סדר פעולות בכל יום. לעיתים המטופל יסכים להחזיק את המברשת בעצמו כאשר המטפל מנחה את ידו.
מומלץ לבחור שעה שבה המטופל רגוע וערני. אפשר להדגים את פעולת הצחצוח, לצחצח מול מראה או להשמיע מוזיקה מוכרת. אין לפתוח את הפה בכוח ואין להכניס חפצים בין השיניים כדי למנוע את סגירת הלסת.
כאשר ההתנגדות חוזרת באופן קבוע, כדאי להתייעץ עם רופא שיניים בעל ניסיון בטיפול במטופלים סיעודיים כדי לבדוק אם קיימים כאב, שן שבורה, תותבת שאינה מתאימה או בעיה אחרת שמפריעה למטופל.
אילו סימנים מצריכים בדיקה מקצועית?
מומלץ לפנות לבדיקה כאשר מופיעים כאב בפה, נפיחות בפנים או בחניכיים, דימום מתמשך, שן שבורה או מתנדנדת, פצע שאינו חולף, קושי חדש באכילה, ריח פה חריף ומתמשך, שכבה לבנה בחלל הפה או שינוי בהתנהגות בזמן הארוחות.
גם ירידה פתאומית בתיאבון, הימנעות ממזון מוצק, נגיעה חוזרת בלחי או סירוב להרכיב תותבת יכולים להעיד על בעיה בפה. דלקת חניכיים עשויה להתבטא בחניכיים אדומות, נפוחות או מדממות, וניתן לצמצם אותה באמצעות היגיינה יומיומית וטיפול מקצועי.
במקרה של נפיחות משמעותית, חום, קושי בנשימה או בבליעה, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית ללא דיחוי.
טיפול שיניים למטופלים שמתקשים לצאת מהבית
מטופלים סיעודיים זקוקים למעקב אצל רופא שיניים גם כאשר אין להם שיניים טבעיות. הבדיקה מאפשרת לזהות פצעים, זיהומים, בעיות בתותבות ושינויים ברקמות הפה.
כאשר המטופל מרותק לביתו או למיטתו, ניתן לבדוק אפשרות לקבלת טיפול שיניים בבית. שירות דנטלי נייד מאפשר לבצע בדיקה, ניקוי אבנית וטיפולים נוספים בסביבה המוכרת למטופל, בהתאם למצבו הרפואי וליכולת שיתוף הפעולה שלו.
ניקוי הפה של מטופל סיעודי צריך להיות חלק קבוע משגרת הטיפול היומית. פעולה עדינה הנעשית בסבלנות, באופן מסודר ובהתאם ליכולות המטופל יכולה להפחית כאבים, לשפר את הנוחות בזמן האכילה ולסייע בשמירה על בריאות הפה.