כאב שיניים אינו תמיד מתבטא בתלונה ברורה. קשישים המתמודדים עם דמנציה, ירידה קוגניטיבית, קשיי דיבור, אירוע מוחי או מצב סיעודי מורכב עשויים להרגיש כאב משמעותי, אך לא להצליח להסביר היכן כואב להם ומה הם מרגישים.
במצבים כאלה, בני המשפחה והמטפלים צריכים לשים לב לשינויים בהתנהגות, בהרגלי האכילה, בשינה ובשגרת הטיפול היומית. שינוי קטן בהתנהגות עשוי להיות הדרך היחידה שבה המטופל מבטא כאב או אי נוחות בחלל הפה.
מדוע קשישים מתקשים לדווח על כאב שיניים?
היכולת לזהות כאב, להבין את מקורו ולתאר אותו במילים עלולה להיפגע בעקבות דמנציה, מחלות נוירולוגיות, ירידה במצב ההכרה או קושי בתקשורת.
מטופל יכול להרגיש שמשהו מפריע לו בפה, אך לא לדעת אם מדובר בשן, בחניכיים, בתותבת או בפצע. לעיתים הוא אינו זוכר מתי התחיל הכאב או אינו מצליח לענות על שאלות בצורה עקבית.
אצל מטופלים שאינם מתקשרים באופן מילולי, הערכת כאב מבוססת במידה רבה על התבוננות בהבעות הפנים, בקולות, בתנועות הגוף ובשינויים בהתנהגות הרגילה.
ירידה בתיאבון או סירוב לאכול
אחד הסימנים הנפוצים לכאב בחלל הפה הוא שינוי בהרגלי האכילה. קשיש שסבל עד לאחרונה מתיאבון רגיל עשוי להתחיל לסרב לאוכל, לאכול פחות או להפסיק את הארוחה לאחר מספר ביסים.
ייתכן שהוא יעדיף מזונות רכים, יימנע ממאכלים קרים או חמים או יסרב למזון שדורש לעיסה. במקרים אחרים המטופל עלול להחזיק את המזון בפה, ללעוס רק בצד אחד או להוציא את המזון לאחר שהתחיל ללעוס.
בעיות בשיניים, כאבים בחניכיים או תותבות שאינן מתאימות עלולים להקשות על האכילה ולגרום לירידה בתיאבון.
לעיסה בצד אחד של הפה
כאשר שן מסוימת כואבת, המטופל עשוי לעבור באופן טבעי ללעיסה בצד השני של הפה. אצל אדם שאינו מסוגל להסביר זאת, ניתן לשים לב לכך שהוא מניע את המזון לצד אחד בלבד או נמנע לחלוטין מלעיסה באזור מסוים.
לעיסה איטית מהרגיל, עצירה פתאומית בזמן האוכל או העוויית פנים בזמן נגיסה יכולות גם הן להצביע על כאב בשן, על שבר, על סתימה שנפלה או על רגישות בחניכיים.
נגיעה חוזרת בפנים או בפה
קשיש שסובל מכאב שיניים עשוי להניח את ידו על הלחי, לשפשף את הלסת או לגעת שוב ושוב בשפתיים ובפה. לעיתים הוא ינסה להכניס אצבע לפה, להזיז את התותבת או למשוך באזור הלחי. יש מטופלים שילחצו את כף היד על צד מסוים של הפנים או יגנו עליו כאשר מנסים להתקרב אליהם. התנהגות חוזרת כזאת, במיוחד כאשר היא חדשה, צריכה לעורר חשד לכאב מקומי.
שינוי בהבעות הפנים
הבעות פנים הן דרך חשובה לזהות כאב אצל מטופל שאינו מתקשר. ניתן לראות כיווץ של העיניים, קמטים במצח, הידוק של השפתיים או העוויית פנים בזמן אכילה, שתייה או צחצוח שיניים. המטופל עשוי להיראות מתוח, לחוץ או מפוחד כאשר נוגעים באזור הפנים. לעיתים מופיעה הבעת כאב קצרה בזמן שתיית משקה קר או בזמן נגיסה, ולאחר מכן הפנים חוזרות להיראות רגילות. אצל אנשים עם דמנציה מומלץ להתייחס גם להבעות הפנים ולקולות שהם משמיעים כאמצעים לזיהוי כאב ואי נוחות.
אי שקט או תוקפנות שלא היו קודם
כאב שיניים עלול להתבטא באי שקט, עצבנות, בכי, צעקות או התנגדות לטיפול. המטופל עשוי לדחוף את המטפל, לסגור את הפה בחוזקה או לסרב שמישהו יתקרב לפנים שלו. התנהגות כזאת אינה בהכרח חלק מהמצב הקוגניטיבי. כאשר היא מופיעה באופן פתאומי, חשוב לבדוק אם קיימת סיבה גופנית, כולל כאב בחלל הפה. שינוי התנהגותי יכול להופיע גם כאשר המטופל אינו מסוגל להצביע על המקום שכואב לו.
הפרעות שינה
כאב דנטלי עלול להחמיר בשעות הלילה או כאשר שוכבים. קשיש שסובל מכאב עשוי להתעורר פעמים רבות, להתקשות להירדם, לקרוא למטפל או להפגין אי שקט במהלך הלילה. לעיתים השינוי בשינה יופיע לפני סימנים ברורים אחרים. אם המטופל ישן בדרך כלל היטב ומתחיל להתעורר ללא סיבה נראית לעין, מומלץ לבדוק גם את מצב השיניים והפה.
ריח חריף מהפה
ריח רע ומתמשך מהפה עשוי להצביע על הצטברות פלאק ואבנית, דלקת חניכיים, שן שנפגעה או זיהום. ריח חריג שמופיע בפתאומיות, במיוחד כאשר הוא מלווה בנפיחות, הפרשה או ירידה בתיאבון, מצריך בדיקה של רופא שיניים. מי פה אינם מטפלים במקור הבעיה ואינם מחליפים בדיקה מקצועית.
נפיחות בפנים או בחניכיים
נפיחות בלחי, בשפה, בלסת או בחניכיים יכולה להעיד על זיהום או מורסה דנטלית. לעיתים ניתן לראות גם אזור אדום, בליטה בחניכיים או הפרשה. מורסה דנטלית היא הצטברות של מוגלה שנגרמת מזיהום בשן או בחניכיים ודורשת טיפול דחוף אצל רופא שיניים. כאשר הנפיחות מתפשטת, מלווה בחום או גורמת לקושי בבליעה או בנשימה, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית ללא דיחוי.
דימום בזמן הצחצוח
דימום יכול להופיע בעקבות דלקת חניכיים, הצטברות אבנית, פצע או צחצוח חזק מדי. אם המטופל מתחיל להתנגד לצחצוח או מגיב בכאב כאשר המברשת נוגעת באזור מסוים, ייתכן שקיימת דלקת, שן רגישה או פגיעה ברקמה. דימום שחוזר בכל צחצוח או אינו נפסק מצריך בדיקה מקצועית.
שינוי באופן הדיבור או הבעת הקול
קשיש שסובל מכאב בפה עשוי לדבר פחות, למלמל, להשמיע אנחות או להימנע מפתיחת הפה. אצל מטופל שאינו מדבר, ניתן לשים לב לגניחות, לצעקות קצרות או לקולות חריגים בזמן אכילה, שתייה או ניקוי הפה. גם שינוי בקול, ריור מוגבר או קושי חדש בסגירת הפה יכולים להעיד על בעיה שדורשת בדיקה.
סירוב להרכיב תותבות
מטופל שנהג להרכיב את התותבות שלו ומתחיל להסיר אותן שוב ושוב עשוי לסבול מפצע, משפשוף, מלחץ או משינוי בהתאמה שלהן. ירידה במשקל, שינויים במבנה הלסת והצטברות משקעים על התותבת עלולים לגרום לכך שהיא כבר אינה יושבת בצורה נוחה. יש לבדוק אם קיימים אזורים אדומים, פצעים או נפיחות מתחת לתותבת. אין להכריח את המטופל להרכיב אותה כאשר היא גורמת לכאב.
שינוי פתאומי בתפקוד
כאב מתמשך יכול להשפיע על מצבו הכללי של המטופל. הוא עשוי להיות עייף יותר, שקט מהרגיל, מבולבל, חסר סבלנות או פחות מעוניין בפעילויות שהוא נהג ליהנות מהן. אצל קשישים עם דמנציה, לעיתים מייחסים כל שינוי התנהגותי להתקדמות המחלה. בפועל, בעיות בפה ובשיניים שכיחות יותר ככל שהיכולת לשמור על היגיינת הפה פוחתת. לכן כאשר מופיע שינוי פתאומי, מומלץ לבדוק גם אם קיים מקור לכאב בחלל הפה.
כיצד אפשר לבדוק את הפה בבית?
מומלץ לבצע את הבדיקה במקום מואר ובזמן שבו המטופל רגוע. יש להסביר לו מה עומדים לעשות ולבקש ממנו לפתוח את הפה, בלי להפעיל כוח. כדאי לבדוק אם קיימים שן שבורה, סתימה שנפלה, נפיחות, פצע, דימום, שאריות מזון, תותבת שבורה או אזור אדום. ניתן להתבונן גם בלשון, בחניכיים, בחך ובחלק הפנימי של הלחיים. אין להכניס חפצים לפה ואין לנסות לטפל לבד בשן כואבת או בנפיחות. גם כאשר לא רואים ממצא ברור, עדיין יכולה להיות בעיה בשורש השן או מתחת לחניכיים.
מתי צריך להזמין רופא שיניים?
מומלץ לפנות לבדיקה כאשר שינוי בהתנהגות, באכילה או בשינה נמשך יותר מיום או כאשר קיים חשד שהמטופל סובל מכאב. כאב שיניים יכול להיגרם מעששת, מזיהום, משן סדוקה, מסתימה שבורה, ממחלת חניכיים או מרגישות בשיניים. נפיחות בפנים, חום, כאב חזק, דימום שאינו נפסק או קושי בבליעה ובנשימה מצריכים פנייה דחופה. אין לתת אנטיביוטיקה שנשארה מטיפול קודם ואין לשנות טיפול תרופתי ללא הנחיה רפואית.
טיפול שיניים בבית לקשיש שאינו מסוגל להגיע למרפאה
קשישים סיעודיים, מרותקי מיטה או אנשים עם דמנציה מתקשים לעיתים להגיע למרפאת שיניים ולהמתין בחדר טיפולים שאינו מוכר להם.
במקרים מתאימים ניתן להזמין רופא שיניים לבית המטופל. הבדיקה בסביבה המוכרת מאפשרת להעריך את מצב השיניים, החניכיים והתותבות ולבדוק אם קיים מקור לכאב. טיפולי שיניים ביתיים עשויים להתאים לאנשים עם דמנציה שאינם מסוגלים להגיע למרפאה.
היכרות עם ההתנהגות הרגילה של הקשיש היא כלי חשוב בזיהוי כאב. בני משפחה ומטפלים שמבחינים בשינוי חדש אינם צריכים להמתין עד שהמטופל יצליח לומר שכואב לו. בדיקה בזמן יכולה להפחית את הסבל, למנוע החמרה ולאפשר טיפול פשוט יותר.